מה קורה כשהמדינה יהודית

25/5/20204

עידן קדם

כשמדינת ישראל מאפשרת במשך שנים לחבורת אנשי דת לנהוג בקבר בר יוחאי במירון כחונטה דתית, במה שהביא לבסוף למותם של 45 אנשים, זה לא קורה בגלל חוסר משילות, בגלל שחיתות, בגלל אזלת יד של המשטרה או בגלל התעלמות מדוחות של מבקר המדינה; זה קורה מפני שישראל היא מדינה יהודית.

כשהמדינה שולטת יותר מחמישים שנה על שטחי יהודה ושומרון שליטה לא ריבונית ומאפשרת לחוליגנים יהודים לפרוע שם בערבים באין מפריע, זה לא בגלל המצב הביטחוני ולא כי הפלסטינים לא רוצים שלום, אלא כי ישראל היא מדינה יהודית.

כשזמן קצר לפני השבעה באוקטובר 2023 הוסטו כוחות צה״ל ליהודה ושומרון על חשבון יישובי עוטף עזה זה לא כי מישהו נרדם בשמירה או לא הבין מה קורה; זה התרחש כי ישראל היא מדינה יהודית.

צבא ההגנה לישראל היה בשישה באוקטובר 2023, ערב שמחת תורה, בהדממה, ושיחרר כמויות של חיילים הבייתה לא כי הייתה קונספירציה בצבא ולא בגלל ליקוי מאורות, אלא כי ישראל היא מדינה יהודית.

ישראל מתחבטת בשאלת היום שאחרי המלחמה בעזה, ושוקלת רק שתי חלופות: שלטון הרשות הפלסטינית או ממשל ישראלי צבאי, לא כי היא לא יודעת לנהל מלחמות ולא כי המדינאים שלה קצרי ראות, אלא כי תשתית ההנחות שלה היא מדינה יהודית.

כשישראל מאפשרת לפורעים ערבים בתוך המדינה להשתולל שנים כאוות נפשם זה לא כי המשטרה חלשה אלא כי ישראל היא מדינה יהודית. מנגד, גם כשישראל מפלה ערבים לרעה, היא לא עושה זאת כי היא גזענית או בגלל אפרטהייד אלא כי היא מדינה יהודית.

במטבחי צה״ל מקפידים על הפרדה בין בשר לחלב ועל איסור הדלקת אש בשבת, ובצה״ל עושים קידוש ביום שישי, לא כי מניחים לאנשי דת יהודיים לכפות שם את דתם, ולא כי החילונים מתנדבים להיות סמרטוטי הרצפה של הדתיים, אלא כי ישראל היא מדינה יהודית.

כשחילונים גמורים שרוצים להתחתן בנישואים אזרחיים נאלצים לנסוע לקפריסין כדי לעשות זאת, זה לא בגלל כפיה דתית אלא כי ישראל היא מדינה יהודית. בדומה, חילונים מגדירים את עצמם בטעות כיהודים, לא כי הם מרגישים זהות יהודית, אלא כי ישראל היא מדינה יהודית.

ישראל מאפשרת לאנשים שלא גרים בה להיות שרים בממשלתה, כולל לתתי־אדם כמו בן גביר וסמוטריץ׳, ולהיות חברים בפרלמנט שלה, לא כי זה מה שרוצים אזרחיה ולא כי כך קבע הבוחר, אלא כי היא מדינה יהודית.

בישראל אין תחבורה ציבורית ממשלתית בשבתות ובחגים לא בגלל הרכב קואליציוני כזה או אחר, אלא כי ישראל היא מדינה יהודית.

חרדים מקבלים פטור משירות צבאי לא כי בן־גוריון הבטיח להם משהו קטן וזה איבד פרופורציה אלא כי ישראל היא מדינה יהודית.

ישראל הולכת ומסתבכת במערכות בחירות חוזרות ונשנות, ובקושי מצליחה להקים קואליציות פוליטיות, לא משום שיש תיקו פוליטי אלא כי היא מדינה יהודית.

הנכבה הפלסטינית אינה ביטוי של קולוניאליזם ולא של פשע מלחמה; היא תוצאה של המדינה היהודית, בפועל או בדרך.

ישראל משועבדת ללוח שנה יהודי, שבעטיו כל יומיים יש חופשה של שבועיים, לא כי רן ארז תופס מדינה שלמה בביצים, אלא כי ישראל היא מדינה יהודית.

ישראל, אפוא - הפתעה הפתעה - מתנהגת באופן יהודי כי היא מדינה יהודית. אז כמובן שאפשר לתמוך באפליה בין יהודים ללא יהודים שטמונה בבסיס מדינת ישראל; אפשר לאהוד את כפיית אורח החיים היהודי על כולי עלמא, כולל על הלא יהודים; ואפשר להתעלם מהרעות החולות שגוררת הפריווילגיה היהודית, או לתרץ אותן כרע הכרחי, שיש לו הצדקה, או לייחס זאת לרצונו של האל. זה הרי מה שעושה כל הזמן הימין הפוליטי, שאף מוכן, אם צריך, להקריב את המדינה ואת אזרחיה על מזבח הפריווילגיות שלו. אבל גם מי שכל זה לא מוצא חן בעיניו, חייב להבין שלא מדובר בטעויות ובסטייה מאיזו דרך, אלא בדרך המלך, ולכן אם למישהו יש בעיה עם התולדות הרשומות לעיל או עם חלקן, עליו לבוא בטענות לא אל התולדות האלה אלא ליהדותה של המדינה; או לחילופין לקבל את התולדות האלה כרע הכרחי. אבל אי־אפשר להתנגד לכל אלה, כפי שעושה מעת לעת השמאל החילוני, וגם לתמוך במדינה יהודית. כי היהדות, כאמור, היא הצורה של המדינה היהודית, ואורח החיים היהודי על כל מה שבו הוא התוכן של המדינה היהודית, ונגזר ממנה באופן טבעי. ולכן, אם יש בעיה, היא לא מצויה בביטויי המדינה היהודית, אלא בה עצמה. אם מישהו חושב שמניעת תחבורה ציבורית בשבת; פטירת חרדים מגיוס; חוקי כשרות דרקוניים; ועוד הם בלתי רצויים במדינת ישראל, שומה עליו להתנגד למדינה יהודית, הורתם ומולידתם.

על אחת כמה וכמה כשהרעיון הזה של מדינה יהודית אינו עולה בקנה אחד עם רעיון המדינה. כלומר, שהביטוי ׳מדינה יהודית׳ במובן הישראלי הוא סתירה. מפני שמדינה יהודית (כמו ישראל) פירושה מדינה שחייבת להיות יהודית. ולכן, לאזרחיה היהודים מקבלים אפריורי עדיפות על פני אזרחיה הלא יהודים. וזאת בשעה שרעיון המדינה אינו יכול לאפשר אפליה אפריורי בין אזרחיה. וכאן המקום לציין שישראל שונה בעניין זה מכל מדינה מוכרת אחרת: ישראל היא לא יהודית כפי שצרפת, למשל, היא צרפתית. מפני שישראל היא יהודית אפריורי ואילו צרפת היא צרפתית אפוסטריורי: הצרפתיות של צרפת היא תוצאה, לא סיבה. לכן, גם מן הטעם הזה מן הדין להתנגד למדינה היהודית.

בנוסף, מחירי המדינה היהודית הולכים ומאמירים, הולכים ונערמים על מפתננו. מאסון מירון ועד לשואת שבעה באוקטובר; מסרטן ההתנחלויות שמתפשט כבר לכל חלקי ישראל ועד לתביעות בית הדין בהאג; מהדתה אגרסיבית בבתי הספר, בצבא וברחוב ועד לכרסום הממאיר בכל מוסדות המדינה. המרעין בישין שכופה, או לפחות מאפשרת, הציונות בישראל על המדינה הולכים ומסכנים את חוזקה ואת בטחונה. והסכנה הזאת הופכת לאקוטית יותר דווקא משום שזה נובע מ'תוכנת ההפעלה' של המדינה ולא מאיזו סטייה ממנה. שכן, מצד אחד, מדובר בתשתית הרעיונית שעליה נחה המדינה כולה, וטיפול בו כמוהו כטיפול ביסודות בניין גורד שחקים אחרי שהושלם. ומצד שני, לאזרחי המדינה הרבה יותר קשה אז, ראשית, לאבחן את התופעות הבעייתיות האלה כערכן - הם מוצאים דרכים ותירוצים להצדיק אותן; ושנית, קשה לאזרחים, גם כשאינם מכחישים תופעות כמו השתמטות חרדית, כפייה דתית ואפליה אזרחית, לייחס אותן לרעיון המכונן של המדינה. וזאת, מטעמים פטריוטיים גרידא. ושלישית, קשה לאזרחים בעלי פריווילגיה כמו היהודים בישראל לגעת בשורשי הפריווילגיה, פן יאבדו את מעמדם המועדף.

בהקשר זה יש לציין, שלכאורה נטוש בישראל קרב עולמים פוליטי בין הימין לשמאל, שאמנם כארבעים שנה מוכרע כמעט תמיד לטובת הימין, אבל זה עדיין נוהג כתינוק שנשבה וממשיך ליילל על מדיניות השמאל והדיפ־סטייט של השמאל שאשמים בכל. אך גם אם הימין האינפנטילי צודק, והשמאל שולט, אין זאת אלא שהדיפ־סטייט האמיתי בישראל הוא כל כולו מדינה יהודית, שתואמת להשקפת הימין הרבה יותר מאשר להשקפת השמאל. כלומר, ערכי השמאל כמו שוויון, ליברליות, דמוקרטיה, חילוניות וכו׳, מתעמתים כמעט בכל תחום עם הביטוי האמיתי של יהדות בכלל ושל מדינה יהודית בפרט. ואולם, במקרה זה, דווקא השמאל משול לתינוק שנשבה ושאין לו לאן ללכת; כי את הברירה האמיתית היחידה שלו להתנגח חזיתית ברעיון המדינה היהודית הוא מרגיש את עצמו מנוע לחלוטין מלקיים, כי בכך יבגוד בציפור נפשה של מדינתו ובזהותו העצמית. כך שלא נותר לשמאל כל השנים אלא לוותר על עיקר מאבקו ולהפוך למעשה לעבד נרצע של היהודים (הדתיים); של הדת (היהודית); ושל השקפות הימין למיניהן, שלהם אין שום בעיה לחבק את המדינה היהודית בתאווה, כי בשר מבשרם היא. וכך יוצא שהכול ממשיכים להנהן אמן במוכניות על רעיון המדינה היהודית כי הוא נתפס כאקסיומה שאין להרהר אחריה; הכול ממשיכים, במקרה הטוב, לשוב על קיאם ולדוש בפירות הרוע במקום במקורו. וכך אנו נידונים להמשיך ולשלם מחירים הולכים ומאמירים על רעיון שאיש לא מהין לבודקו.

זהו אפוא רגע האמת של השמאל והחילונים בישראל. לא להמשיך לדוש כרוכלים בכל המרעין בישין היהודי, שכולם עד האחרון שבהם הם תוצרים טבעיים, ישירים ומתבקשים של המדינה היהודית, לאחוז בשור בקרניו ולהתפכח מרעיון המדינה היהודית. אנחנו נמצאים היום אולי ברגע היסטורי, שבו ההשלכות האיומות של הרעיון הציוני מחוורות יותר מאי פעם, ועדיין ניתן לעשות משהו. והדבר שאין בלתו שיש לעשות הוא לחתור לסיום הקשר הגורדי של ישראל עם היהדות, ולכונן כאן מדינת כל אזרחיה חילונית.