אלכסנדר גינזבורג (אלכסנדר ארקייביץ׳ גאליץ)

16/10/2023

מרוסית: יעקב שבתאי

לא לדאוג

ינואר ושלג כבר מלבין גגות,

והלילות שוב ארוכים הם וקשים.

אך ככה בדיוק צריך להיות,

הריני מבקש את סליחתכן, נשים.

אנקור נחבא בקן זרזיראי,

זרזיר יצא לנוד, פרש כנפיו אל-על.

סלחו לי, לחוטא, על חטאים.

אתם, הנבלים, סלחו נא לנבל.

הנה כוכב-שבת שלי עלה,

לא שם לבו למחרף ולחנפן.

עכשיו אלבש כותנת לבנה,

ואערוך נרות שבעה על השולחן.

איפה יתהוללו עם רדת ליל?

בהמולה פראית ירעישו נוודים.

רוחות קרות יצאו להשתולל,

יחוללו סביב ביללת שדים.

אשן ואחלום ריחות של שלג קר,

ריחות פרווה לחה ואש בארובה.

ושוב פתאום אין קץ של העבר

קפאו ודק קולה של האומנת בה:

תישן, בני, שן.

לבוש אסיר נרקב במחנה,

לכל העיצבונות הרי ישנו חשבון.

מעל לבאבי-יאר קול שיר עולה,

עיניך הרואות: הכל בסדר פה.

תישן, אבל תקפוץ-נא בעיקשות

את אגרופך ובו הקלע של דוד.

הם יסלחו לי את האדישות,

אך לא אני להם נשבעתי באבי.

הלוך הלכה החבריא (ליאור ייני) (1969)

לחן: אלכסנדר גינזבורג (אלכסנדר ארקייביץ׳ גאליץ)

עיבוד: דרורה חבקין