הציונות ביקשה בבלי דעת למזג בין שני הפכים: חילוניות ויהדות. בתום לב היא עשתה זאת, ומתוך כוונות טובות וטהורות. בכל שנותיה הראשונות של הציונות בארץ, ואחר כך לאורך כמה עשורים במדינה, התהלכה החילוניות בארץ כבעלת בית, כגבירה, כאשר היהדות מרפרפת על פניה כצעיף שקוף או כאיפור; כמעין לוויית חן בלתי מורגשת. בלי להבין שזו האחרונה חותרת מתחתיה, זוממת ומטכסת עצה כיצד להפילה בבוא שעת הכושר. וכשזה קורה, זה כבר כמעט מאוחר מדי. הרי מה בסך הכול רצינו? קצת אידיש קייט, מעט שירי שבת וקורט חגים. ומה קיבלנו? אימה חשיכה. משירי שבת בחולצה לבנה הפכה היהדות לפלג של חמושים ניאו נאצים עם רובים. והם רבים. לפחות חצי מדינה מעוניינת להדביר את החילוניות ואת כל מה שנגזר ממנה. ואם נוסיף לזה את הערבים, שהם דתיים מסוג אחר, מדובר ביותר מחצי מדינה.
והחילוניות עוד לא מבינה מה קרה לה. למה כולם שונאים אותה כל כך פתאום. אז אני אגיד לה למה: כי כל אלה מבינים שיהדות וחילוניות לא יוכלו לדור בכפיפה אחת; זה או או. מה שנכון. ואת הדבר הזה צריכים להבין גם החילונים: להתנער תיכף ומיד מהיהדות, או מכל דת אחרת, ולהתחיל להשיב מלחמה שערה, לרוחב כל החזית. התחלנו לראות סימנים מעודדים לכך לפני מלחמת עזה הנוכחית, למשל בפיצוץ הכנס הניאו נאצי ביום הכיפורים בתל אביב. כן, כל מתק השפתיים היהודי הזה לא בא אלא כדי לכפות את ערכיו על האחר, ולחסלו. זאת אלימות לכל דבר, ולא שום דבר זולת זאת. אין מה לעשות, יהדות של בית סבא מוליכה בדרך ישרה אל איתמר בן גביר. לכן, את הגידול הזה צריך להסיר במלואו. צריך להתנגד לחגים; ללוח השנה היהודי; לכשרות; לדיני הנישואין והגירושין; להשבתת התחבורה הציבורית בשבת; להשתתפות מתנחלים בחיי ישראל; ועוד ועוד. זה כן משחק סכום אפס, וזה כן להיות או לחדול. עד שישראל תהפוך למדינת כל אזרחיה חילונית. שאז, יוכל כל אחד להחליט לעצמו איזו מידה של יהדות הוא רוצה לקיים, אם בכלל. כמו שהיה פעם, מזמן, כשהיינו תמימים.
Comentários