הנהרגים על קידוש השם

28/12/2023

עידן קדם

אין סחי, תועבה, ריקבון, זוהמה, טינופת, זדון וטומאה שזרים לדת היהודית; היא לקחה מכל אלה מלוא חופניים. כשרואים את העבדקנים החרדים, את סהרורי הגבעות בשומרון, את הקרימינלים שמלבישים כיפה לפני שהם נכנסים לאולם המעצרים, את כל אנשי ברוך השם, בעזרת השם, את מנשקי המזוזות, את משביעי הכשפים, את הלא נוסעים בשבת, את הטובלים במקווה, את הרוצחים עם דבש על השפתיים, כשרואים את כל אלה מתחילים להבין את הנאצים. הם לפחות לא היו צריכים להישבע כל הזמן שהם לא פחות יהודים מהם. אבל כנראה שהתפילות והלחשים עזרו, והיהודים ניצלו בעור שיניהם, וגם הקימו מדינה. אז עכשיו אנחנו סובלים. כל התועבה היהודית הזאת הייתה יכולה להידחק כבר מזמן לפינה הראויה לה, ומדינת ישראל הייתה יכולה לעלות על דרך הישר, אלמלא הרוב החילוני בארץ היה כל השנים מתבטל, מתרפס, מתחנף, מתכופף בפני הסחי היהודי הרקוב הזה. שהרי ישראל מדינה יהודית, ומי לא רוצה את הלחם שעליו מרוחה החמאה? כולם רוצים. גם אם דורכים עליהם, משתינים עליהם, משפילים אותם ובזים להם. כאלה אנחנו, החילונים, שום דבר לא ירתיע אותנו מלדבוק במה שאנחנו לא מאמינים בו. כי באמת, מה עוד צריך לקרות במדינה האומללה הזאת כדי שהאודים החילונים המוצלים מאש יתפכחו כבר ויפסיקו להיות יהודים? מה, הכול רק בגלל שנתניהו פלט פעם משהו אמיתי, לשם שינוי, ואמר ששכחתם מה זה להיות יהודים? יכולתם לקחת את זה, למנף את זה, ולומר בקול גדול: נכון! צדקת! הוצאת לנו את המילים מהפה! שכחנו מה זה להיות יהודים, ואל תזכיר לנו את זה עוד פעם אפילו. אבל לא. במקום זה המשכנו להתנצל, להכחיש, להתבטל, להתפתל, ובסופו של דבר, להיות יותר יהודים בקצה. אז שאלוהים יעזור לנו. אם שליסל ושטיסל ושטיבל וליצמן וגרויסמן, ומצגר ובן גביר וגולדשטיין ולוינשטיין ומרזל לא החזירו אותנו לחיק החילוניות, שום דבר כנראה לא יחזיר אותנו לשם.