דרושה מדינה פוסט יהודית

29/2/2024

עידן קדם

בשנים הראשונות למדינה נוצקו הדפוסים של האינטראקציה בין המדינה למסורת היהודית, בדמות חגים דתיים כמו פסח, סוכות, שבועות ועוד, שהפכו במידה רבה לחגים לאומיים, שעוגנו בלוח השנה הישראלי הרשמי. וכן בדמות חוקי מדינה דתיים בתחומים כמו נישואין (חופה, קידושין, גירושין), מזון (כשרות), וזכויות סוציאליות (שבת כיום מנוחה מחייב). הדבר היה טבעי ומתבקש היות שהיהודית היא שהניעה אנשים להקים מדינה יהודית, בזכותה קמה המדינה, שהייתה מטבע הדברים מדינה יהודית.

ואולם, ניתן היה לצפות שהאחיזה היהודית תלך ותפחת גם מתוך ההכרה כי היהדות אינה בסופו של דבר יכולה לשרטט התנהלות של מדינה; שהיא אינה יכולה להיות דת לאומית-מדינית; ומתוך כך שלב הציונות היה לא יהודי, כי הורכב מאנשים חילוניים במובהק. הדבר גם נתן את אותותיו בעשורים הראשונים של המדינה שהיו בסימן חילוני מערבי מובהק. וכך, לצד הסממנים היהודיים שכמו ניתנו כמס מחייב לזהות היהודית, הוקמה רשת של מוסדות ופונקציות אזרחיים לחלוטין, כמו פרלמנט, ממשלה, משטרה, צבא, רשויות בירוקרטיות שונות ועוד, שביססו את ישראל כמדינה ראויה לשמה.

אבל במקום ללכת ולפוגג בהדרגה את חלקה של היהדות במדינה לטובת מרכיבים נאותים, מודרניים ומערביים יותר, קרה ההיפך. בחסות הימין הפוליטי והליכוד בראשו היהדות זקפה ראש והחלה לתבוע חלק יותר ויותר גדול בעוגה הלאומית. יותר ויותר אנשים תמימים נלכדו בציפורניה של הדת החשוכה והמתועבת הזאת, ואנשים פחות תמימים הפכו אותה קרדום לחפור בו. אנשים רודפי בצע, חסרי מצפון וחסרי כל ראייה לטווח ארוך ראו ביהדות מכרה זהב שמעוגן במהות המדינה ולכן מוגן מכל פגיעה, והתנפלו על פירותיה כמוצאי שלל רב. חיש קל הפכה היהדות לנכס כלכלי ופוליטי מניב שמשך אליו כל מרעין בישין וכל זב ומצורע בסביבה. לא פלא שכל מי שמזוהה עם היהדות בישראל הוא משוקץ, כל אחד בדרכו: מתנחלים, חרדים ומזרחים. ועוד כמה אשכנזים חילונים שהתנדבו להיות חוטבי העצים ושואבי המים של הנ״ל. הדבר הלך והפך את ישראל למדינה בעלות מאפיינים של עיירה יהודית במאה השמונה עשרה, במקום של מדינה מודרנית. הרקב עלה ותסס, המיט על מדינה ישראל ועל האזור אסון אחרי אסון, ועדיין איננו רואים את הסוף.

כל זה לא היה קורה ללא שני גורמים: המדינה היהודית ושיתוף הפעולה החילוני. שני גורמים שהם במידה רבה אחד. כי הגדרתה של ישראל מדינה יהודית שבתה את המדינה מניה וביה במלכודת, שכמעט אי אפשר להיחלץ ממנה. זו הגדרה שהופכת את ישראל למדינה יהודית במהותה, ופירושו של דבר שהיא חייבת מבחינה לוגית להיות יהודית. וחובה לוגית היא כמובן הרבה יותר חזקה מחובה מעשית. החובה הזאת, ביחד עם הממבו ג׳מבו הציוני הרגיל, כישפה את הציבור החילוני הנאור בארץ, שהולך אחרי הציונות, ולכן, גם אחרי היהדות, כמו אחרי החלילן מהמלין. מבחינתו, אין אופציה אחרת זולת מדינה יהודית, מכל הטעמים שנמנו, ובכך הוא בעצם הופך שבוי של רעיון המדינה היהודית, ובעיקר, של סוכניה המובהקים, שהם גם נציגי היהדות המובהקים. כלומר, של היהודים הדתיים. זאת הסיבה האולטימטיבית לתבוסה החוזרת ונשנית של הציבור החילוני בארץ מול גילויי תיאוקרטיה יהודית הולכים ומקצינים. ואותם תיאוקרטיים המשתלהבים מהצלחתם, וגם מזה שאינם נתקלים בשום התנגדות, אצים רצים לשכפל אותה עשרות מונים. בעוד הציבור החילוני משתחווה, ממלמל ״אמן״, ונשבע שאיננו פחות יהודי מהם...

מצטיירת אפוא תמונה שבה בחסות הציונות ישראל הופכת באין מפריע לאולטרה יהודית, מה שמקרב אותה יותר ויותר אל קיצה. מה שמבהיר למי שרוצה שאי אפשר להמשיך ככה, ויש לחולל שינוי דחוף. וכמו תמיד, מי שנגזר עליו להוציא את ישראל מהבוץ הוא החילונים הנאורים. בלי התערבותם, הקריסה של ישראל תמשיך. עליהם, בראש ובראשונה לתת גט כריתות ליהדות, ולהפוך לחילונים אמיתיים וגאים, כדי להשלים את התהליך ההיסטורי להוצאת הציונות מהתמונה, תהליך שהופסק באמצעו בגלל עליית הליכוד לשלטון; להפוך את הקערה בחזרה על פיה, למען קיומה של ישראל; להחזיר את היהדות למעמדה הלא-לאומי, ולהפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה חילונית, שהיהודים בה הם אזרחים שווים. ואחר כך לפנות אל הפלסטינים ולהציע להם מדינה משותפת על כל השטח מהים עד הירדן.