דוד אבידן

11/10/2023

מתוך: סיכום ביניים (1960)

בעניין אהבתו האומללה של ג׳. אלפרד פרופרוק

יום אחד תבואנה התבונות המפוכחות להעירנו

מתנומתנו הכבדה והשוטה כאילו מטחי תותח

בבוקר שבתון בהיר מאוד. אז אחרינו

תיסע אהבתו האומללה של אלפרד פרופרוק אל ערינו,

על פני מסלול ארוך ומשתנה אשר יחוג בטקט סביב צווארינו, -

ושם היא תהווה בבוא העת מעין גנזך

מוחזק היטב של זיכרונות מאוחרים, אבל שירינו

ימאנו לקחת ולהילקח,

וזה יהיה סימן מובהק לנעורינו.

אלא שכך או כך - כל התנגדות נשברת.

נרד, אפוא, ברחוב האחרון, בדרך

אל שפת הים שלנו, אל החולות, אל תוך

ממלכת התחומים האבודים, ושם מותרת

רק לנו הכניסה, ויש סיסמה נסתרת

שמשמיעים בקול חזק אבל ברוך, -

ושם יש דלת שנפתחת ונסגרת,

ויש תמיד גם אפשרות אחרת,

שלא נוסתה, ועוד היום ארוך.

ושם, בשיכונים תת מימיים, בתולות של מים

תקלחנה על ברכינו ועל פניהן מבע

של עליצות נפחדת, וזיכרון שמיים

גבוהים מדי ושל הרבה עיניים

ושאלות בלתי פוסקות מי בא, מי בא, -

ואז אנחנו, בפישוט רגליים,

לקול ליווי רחוק של מנגינת ביניים

נמוץ את שפתיהן עד שנטבע.