הגיע הזמן למלחמה

22/2/2023

עידן קדם

מלחמת מאה השנים נפתחה מייד למחרת מלחמת ששת הימים. הימין הישראלי פתח בה, ושלח מכתבי זימון בהולים לשמאל, אבל הכתובת טרם אותרה.

כן, כבר חמישים ומשהו שנה אנחנו במלחמה שהימין משתתף בה בכול עוזו, בעוד שכל מי שאינו ימין לכל היותר מסתכל על זה מבעד לחורי רשת הגדר, אוכל סנדביץ׳ ומפהק. אז איך הופכים לדיקטטורה? כך הופכים לדיקטטורה. לימין הישראלי יש אפוא פור עצום על כל מי שאינו ימין, מהסיבות הבאות: הוא היה הראשון לזהות; הוא פעל מייד בהתחלה בנחישות, בעוצמה וביעילות; הוא לא לקח שבויים, לא התבכיין ולא ברבר; הייתה לו תכנית עבודה, או אידיאולוגיה, ברורה ומעשית; והעיקר-האידיאולוגיה שלו הייתה זהה להגדרת היסוד של המדינה. התוצאה: הקמת מדינה-חסות לצד מדינת ישראל ממזרח, ששואבת את משאביה של המדינה המארחת, ממיטה עליה קלון, וכיום, הופכת למדינה המארחת בעצמה, שישראל הריבונית-כביכול משרתת אותה בכול.

השמאל, לעומת זאת, לא הוזמן, או הוזמן ולא הגיע; ובכל מקרה, טושטש בידי האידיאולוגיה הציונית, ועל כן הסתפק במלמולים כבושים על זכויות אדם, ונמנע ממעשים ממשיים, גם כשהיה נטוע היטב בשלטון המדינה והצבא.

המצב הזה לא השתנה עד היום, בפברואר 2023. גם לאחר שנים שבהן מדינת ישראל אוזלת למחנה השמאל החילוני מבין האצבעות, וכאשר הפסיכוזה הציונית שוברת בכל דקה שיאים חדשים, הוא ממשיך להתרפק על שירותו הצבאי ועל תרומתו למדינה. ושני דברים לא ייעקרו לעולם מליבו: הציונות והיהדות. שני מרכיבי הארס שבאמצעותם שומר עליו הימין מבוקר וצייתן.

אז זוהי קריאת השכמה. כן, גם היום לא מאוחר, אף פעם לא מאוחר, לקחת נוגדנים לתרכובת הארס הישראלית, להתעורר, ולהבין שאנחנו במלחמה. הימין הציוני-דתי אינו שותף של השמאל, אינו אח או חבר לדרך. הוא אויב. צריך קודם כל להבין את זה, לשנות את דפוסי החשיבה מהיסוד, ולהתחיל להאמין בדברים הנכונים, ששונים מאה ושמונים מעלות מהאידיאולוגיה הציונית: בחילוניות; בדמוקרטיה; בליברליות מערבית; בסוציאליזם; במדינה שוויונית. זהו שינוי דיסקט קשה אך הכרחי בכדי להתחיל להיות גורם משמעותי בשדה הקרב הזה, שהוא בינתיים במעמד צד אחד בלבד. כי אם מלחמת האזרחים תהיה על השאלה איזו מדינה ציונית אנחנו רוצים, עדיף בכלל לא להתחיל בה. זאת מלחמה אבודה מראש.