אמיר גלבועעידן קדם17 במרץ 2023זמן קריאה 1 דקותעודכן: 1 בינו׳ 2024מתוך: רציתי לכתוב שפתי ישנים (1968)ובכן אמרתי, לא אמרתי, זבח למדינה.למדינה. מי יושב על מידינה. מי יצילנימדינה. דין שנגזר עליה. לא דיןודברים כאן קשים כגידים. גידיםכחבלים לצווארה. ומי יציל. אני אצאלרחוב ואצעק. אם אצא לרחובואצעק מי ישמע. מי יציל. מיישמע את הצליל האיום שהואהנכון ויושיט יד. כל הידיים תפוסות. כלהפיות סתומים. כל הזעקות כברנכונו ושערם צימח פרע. מייציל מיום פרעות. חץ בעינו שלהשטן אך אני חושש רעות.ולואי ואתבדהויקראו אחריי מלא ברחובות עיר.
Comments