חבלי משיח

30/8/2023

עידן קדם

כשפעמי המשיח נשמעים, גלגלי המוח עוברים להתנהלות מאומצת. מה מתרגש עלינו ולמה? ואז, צה״ל לא אחראי. תיאוריות עולות ויורדות בקצב, והמדינה כמרקחה, כי באמת, לזה לא ציפינו. לאחר שנים של חדשות ממוחזרות לעייפה, שעוברות בסך כחיילים במצעד: טרור, סיכול טרור, חיסול ממוקד, פשיטה בג׳נין, פעולת תג מחיר, גדיעת עצי זית פלסטיניים באישון ליל, בניית מאחז, עליית מחירים, חופשה באנטליה, טילים, מבצע בעזה, תקשורת בינלאומית, דובר צה״ל, הפצצות בסוריה, טרור וחוזר חלילה, למה שקורה עכשיו לא ציפינו. כמו שאבי, חברי מהצבא היה אומר: ׳חייל, נתקלת. האויב חמישים לאחור, שעה שש, ויש לו שלושה פלאפלים על הכתף׳. או במילים אחרות, הפעם האויב הוא משלנו, והוא יושב בממשלה. ובאמת, איך יכולנו לצפות שאנשים שעלו באישון ליל לגבעה טרשית בשומרון הכבוש אי אז ב1973, בלי החלטת ממשלה ובניגוד לחוק, ומאז הקימו עוד מאות ישובים ביהודה ושומרון באותה שיטה נכלולית; שמתנכלים במשך עשרות שנים רצופות לשכניהם הפלסטינים; שהוציאו מתוכם מחתרות טרור, שגם ביצעו פעולות התנקשות בבכירים פלסטינים ובאחרים; שמקדמים זה שנים סדר יום יהודי, לאומני, משיחי, פונדמנטליסטי, קנאי. איך יכולנו לצפות שהאנשים הטובים והחסודים האלה יצברו יום אחד מספיק כוח פוליטי, יהיו לנו פתאום לראש, יילכו לנו על הראש, וירצו לכפות עלינו את ערכיהם הנלוזים? אכן, ממש הפתעה.

אבל ההפתעה היא בכל זאת ממשית כשמתחילים להבין מה בעצם קורה פה. נכון שהפיכות שלטוניות וערכיות התחוללו להמוניהן במדינות שונות לאורך השנים. אבל כאן, יש נדמה משהו שונה. ההפיכה שמקדמת קואליציית נתניהו נדמית כממוסגרת בתוך כללי המשחק הפוליטי והדמוקרטי הרגילים. לכל היותר, מאשימים אותה בניסיון להפיכה משפטית, אן אפילו משטרית. נכון, הארץ רועשת וגועשת על כך. אנשים רבים מצביעים על דברים נכונים ונכוחים. ובכל זאת, נדמה שעדיין, הכול מתבצע באפיקים הרגילים של השלטון: בחירות, הסכמים קואליציוניים, חלוקות תיקים, הקמת ממשלה, ועדות כנסת, חוקים שנחקקים בכנסת-הכול כמימים ימימה. אבל יש כאן גם משהו נוסף, חשאי ושטני בהרבה.

קודם כול, חשוב לעמוד על גורמי האלחוש שפועלים במקרה של קואליציית נתניהו: כאמור, היא נבחרה, לכאורה, כדין, ופועלת בתוך חוקי המשחק הפוליטיים. שנית, הקבוצה הזאת הרגילה אותנו שנים לנורמות שלה, ונרמלה את השליטה הלא ריבונית בשטחים ואת ההתיישבות האזרחית שם, בחסות התודעה הציונית שנטתה לקטלג באופן אוטומטי כל פעולה צבאית, וכל שכן מוצלחת, וכל התיישבות חלוצית בשטחי ספר, כמשהו ששייך למחנה שלנו, הטובים, במאבק מול הרעים, במיוחד הערבים. המסגור הציוני הזה תרם מאוד לטשטוש רב השנים של הקו הירוק, עד כי רוב הישראלים לא מודעים עד היום לקיומו, ולזה שמדינתם שולטת שנים על שטח שאיננו בריבונותה. גם מעשי הפשע המתנחליים הוכנסו משלב מוקדם של התרחשותם לנרטיב של ׳אנחנו והם׳, כלומר, אנחנו והערבים. כביכול, מדובר היה בעוד שלב במאבק הציוני על הארץ, אף כי זאת כבר לא ארץ אלא מזמן מדינה, והיא הוקמה כדת וכדין. וכך קיבלו מעשי הפשע האלה סוג של לגיטימציה, וברבות השנים התקבלו פחות או יותר בפיהוק בקרב האוכלוסייה הישראלית. בישראל של היום זה עדיין גורם מכריע כי הקבוצה היודו-משיחית נתפסת כיהודית וכמדברת ציונית שוטפת, ולכן, בתת מודע הקולקטיבי הישראלי הם עדיין נתפסים כאנשי שלומנו. נראה שאיכשהו בסוף הם רוצים את טובת ישראל, כמונו, אף אם הם אולי נראים לפעמים קצת שלומפרים ומבולבלים.

אלא שלא. בחסות צבעי ההסוואה היעילים האלה, הם אינם צריכים להשתלט על השלטון מבחוץ, בכוח, אלא כאילו בדרכי נועם לגיטימיות. כך הם מנסים להפוך את ישראל כמו גרב מבפנים החוצה, תוך כדי תנועה, באופן שישנה את ישראל לחלוטין. הם מבצעים ממש בימים אלה מחטף מדיני שאולי לא היה כמותו בהיסטוריה. הם בעצם מנסים לשנות את ישראל מהותית בכמה מישורים: 1. למתוח את הקו הירוק ממזרח למערב, עד הים, כך שבמקום להחיל את ריבונות ישראל על השטחים, הם מחילים את חוסר הריבונות של השטחים על ישראל. כלומר, הם מנסים להחזיר את ישראל אחורה, לשלב של טרום מדינה. 2. לבטל את הדמוקרטיה הישראלית כדי לכונן שליטה יהודית קבועה במדינה, ללא צורך במוסדות הדמוקרטיים המסורתיים כמו בתי משפט עצמאיים, תקשורת חופשית וכמובן, בחירות הוגנות וחופשיות. 3. לכונן פה מדינת הלכה יהודית, לחסל את שאריות החילוניות בארץ, ולהשליט דת יהודית עריצה אף יותר מקודם.

כאמור, הדבר הזה מצליח לא רע כבר הרבה שנים, זמן רב לפני עלייתה של קואליציית נתניהו הנוכחית. הישראלי הציוני הממוצע שחי בישראל שממערב לקו הירוק, ואיננו קיצוני מדי לאחד הצדדים, מביט בחזיונות הללו מבית מדרשה של הציונות הלאומנית, מביט ומביט ומביט ולא יודע מה להחליט: האם הם לגיטימיים בעיניו או לא? האם הם יכולים להיחשב חלק מהציונות שהוא גדל עליה או לא? איפה עובר הקו ומתי יהא עליו לומר ׳עד כאן׳, לזה אני לא יכול להסכים יותר?

ההתלבטות הזאת מובנת לגמרי לאור הנרטיב הציוני שהשתרש ותפס אחיזה בחברתנו הרבה מעל למשוער. הנרטיב שאזרחים רבים למדו לקבל מינקות, ואינם מהרהרים אחר הנחות היסוד שלו. כי אם היו עושים כן, היה להם הרבה יותר קל לדעת ולהחליט איפה עובר הקו. סיפור ההצדקה הציוני אוחז אותם בגרון מבלי שירגישו בכך או יודו בכך, ומכתיב את כל שיקוליהם.

אך מה אם לא היה כך? או אז, אפשר היה להביט יותר בקלות בתופעת הקמת מדינת ישראל ובמעשיה מאז באור ביקורתי ועקרוני הרבה יותר, ובעיקר, באור מועיל הרבה יותר. אז אפשר היה להבין שרעיון המדינה היהודית הוא מופרך מיסודו, כי הוא מניח משהו שלא עולה בקנה אחד עם מושג המדינה; כי הוא מניח אפליה בין אזרחיה של אותה מדינה. כמו כן, אפשר היה לבחון תופעה קרדינלית כמו האחיזה בשטחי יהודה ושומרון לא דרך תובנות לוקליות-זהותיות ולא תמיד רלוונטיות, שכבודן במקומן מונח, כמו ׳זכותנו על הארץ׳, ׳שטחי מיקוח׳ ו׳מרחב ביטחון׳; אלא דרך שיקולים אובייקטיביים, עקרוניים ורלוונטיים יותר, כמו זה שמדינה אינה יכולה לשלוט על שטח שאינו בריבונותה, אחרת אינה מדינה, ושמשטר דמוקרטי חייב להעניק זכות בחירה לכל נתיניו, אחרת אינו דמוקרטי.

בקיצור, הישראלים קרועים בין ההזדהות שלהם עם הציונות לבין ההזדהות שלהם עם המדינה. רק שהם לא מבינים זאת, ובמקום זאת רואים את הסוגייה כמקשה אחת, שאין בה סתירה. הם עדיין רואים זאת לא כסוגיה עקרונית אסטרטגית, אלא כבעיה כמותית, של גובה הטמפרטורה המומלצת למדינה יהודית ראויה. וכך הם יכולים להתנגד מצד אחד ל׳עליונות יהודית׳ ולחוק הלאום, ומצד שני לתמוך ב׳מדינה יהודית ודמוקרטית׳; מצד אחד לתמוך בשליטה בשטחים, ומצד שני להתקומם על עוולות הכיבוש; מצד אחד להתנגד לגזענות פוליטיקאים כמו סמוטריץ׳ ובן גביר, ומצד שני להסכים להבטחת רוב יהודי במדינה; מצד אחד לתמוך בדמוקרטיה, ומצד שני להסכים למניעתה מפלסטינים שבשליטת ישראל; מצד אחד להילחם פיזית על קיומה הפיזי של ישראל בשטחה, ומצד שני לאפשר לגורמים חוץ ישראלים כמו המתנחלים לפלוש אליה ולעשות בה כרצונם, עד כדי השמדתה. הדואליות הזאת לא רק שאיננה מזיקה לחוליגנים היהודים, היא מסייעת להם. היא כאילו נותנת גושפנקא לכל הזיותיהם המשיחיות. בבחינת, רציתם מדינה יהודית? אז הנה, אנחנו נותנים לכם.

אז מה עוד צריך לקרות כדי שהציבור החילוני ליברלי בישראל יתפכח מחזיונות הציונות, ויקשר אותם סוף סוף לזוועות שמתרחשות במדינה היקרה הזאת כמעט בכל רגע נתון? מתי הוא יבין שתמיכתו במדינה יהודית היא תמיכה בקואליציית הלאומנים של נתניהו, בהתנחלויות ובפשעי הכיבוש? מתי הוא יבין שנדרש מבט עקרוני ולא כמותי על המציאות הישראלית, ושאי אפשר יותר לטשטש את מתחם הדה-לגיטימציה העקרוני שבו מצויה מדינת ישראל?

נדמה שקואליציית נתניהו של 2023 מתחה את הגבולות והבליטה את המשמעויות של מדינה יהודית עד למקסימום האפשרי. כל מי שזה מפריע לו ומרגיש מאוים מזה, חייב להיפרד לשלום מאמונותיו הישנות, לסגל לעצמו אורח מחשבה עקרוני, ולהיפרד מהיהדות ומהציונות. עליו לתקוף את שורש האיום עליו ולא להילחם בו בחרב פיפיות, שיותר מסייעת לאויב מאשר מזיקה לו. כי אחרת לא יהיה לו ולשכמותו מקום בישראל.